_edited_pn.png)
כאשר בני זוג מגיעים אלי לגישור פרידה או גירושין ישנו צד נוסף לתהליך, שאינו נמצא בחדר הגישור, צד דומם שקולו בדרך כלל אינו נשמע, אך ההחלטות שיתקבלו ישפיעו על כל עולמו, צד זה הוא הילדים שלהם... אני מדגישה בפני כל זוג עם ילדים שמגיע אלי לגישור גירושין/פרידה, שאני רואה את תפקידי כמגשרת ככולל גם מעיין "ייצוג" של הילדים שלהם בחדר הגישור.
מדוע זה כל כך חשוב בעיני?
משום שמניסיוני ולצערי, הצדדים לעיתים קרובות אינם משכילים לצפות נכונה את התרחישים האפשריים בעתיד ולכן הם עלולים להגיע להסכמות שייתכן וייראו להם עצמם הגיוניות באותה העת, אך למעשה אינן עולות בקנה אחד עם טובת הילדים שלהם. למרות האהבה העזה שהם וודאי רוחשים לילדיהם, האמוציות שעולות בהם בתהליך הפרידה עלולות למנוע מהם להבין זאת מראש ומי שיינזק הם הילדים וכמובן גם ההורים.
כאן תפקידי, כמגשרת ובעלת ניסיון רב שנים בתחום, ממש להקשות על ההורים ולבקש מהם לעצור לרגע, כך שנוכל לבחון ביחד מה תהיינה ההשלכות האפשריות של הסכמה כזאת ולאן כל נתיב עלול לקחת אותם בעתיד.
בראש ובראשונה נבין מהם צורכי הילדים כיום ומה יכולים להיות צרכיהם בעתיד. איך נראה סדר היום שלהם. כל משפחה היא שונה מרעותה ולילדים ישנם צרכים שונים ומגוונים, לעיתים צרכים מיוחדים. נעבור עליהם ביחד ויחד עם זאת, גם נבין מהן יכולותיהם של הצדדים. חשוב להבין כי לעיתים יש פער רב בין המצוי לרצוי ויש לבדוק אם הרצוי עומד בקנה אחד עם המציאות בשטח.
אני ערנית מאוד גם לנושא של ניכור הורי, אם יש חשש שיתרחש בעתיד, ומאירה את עיניהם של ההורים לגבי ההשלכות האפשריות של מצב זה שלא תמיד נגרם במתכוון וחשוב להבין זאת מראש (נושא שלם בפני עצמו...).
לאחר הבחינה המחודשת והמדוקדקת, ההורים בעצמם מבינים לאן כדאי לנתב את ההסכמות ביניהם כך שיעלו בקנה אחד עם טובת הילדים, בראייה של טובתם עצמם ושל יכולותיהם. אגב, בשלב זה הם בדרך כלל אסירי תודה ממש על שפקחתי את עיניהם.
חשוב לציין כי למהותן של ההסכמות הקשורות לילדים גם משמעות נוספת, ביורוקרטית, בהמשך מכיוון שהסכמות המתחשבות בטובת הילדים, יוכלו ביתר קלות גם לעבור את אישור הערכאות המשפטיות הנדרשות. לא רבים יודעים, אך בית המשפט או בית הדין הרבני בבואם לאשר הסכם גירושין אינם רק בגדר "חותמת גומי", אלא תפקידם ממש לוודא כי אין בהסכם בכדי לפגוע בקטין או בחסר ישע ולכן לא יאשרו כל הסכמה שעלולה לגרום להם לנזק.
דוגמה לחלק מהנושאים שעליהם נדבר בגישור כזה:
* הסכמות כלליות בנוגע לילדים - בנוגע לחינוכם, דרך חייהם וכיוצ"ב.
* חלוקת זמני השהות של הילדים - כמה זמן ישהו הילדים אצל כל אחד מההורים. עם, או בלי לינה. נרד לרזולוציות מאוד גבוהות, כמו שעת איסוף והחזרה, מה קורה עם ילד קם חולה, או מרגיש לא טוב באמצע היום, תקשורת במהלך השהות עם מי מההורים.
* חגים וחופשות מהלימודים - חלוקת החגים בין ההורים. כל משפחה שונה מבחינה זו, ישנן משפחות מסורתיות יותר המקפידות על ציון כל החגים והמועדים, ישנן משפחות שמקפידות רק על חגים מסוימים וישנן כאלה שבכלל לא.
* נופש עם הילד או בלעדיו - משך החופשה (לעיתים תואם את גילו של הילד), בארץ או בחו"ל, זמן הודעה מראש לצד השני, אצל מי נשמרים הדרכונים.
* טיפול רפואי - הסכמות בדבר התנהלות במקרי חירום. נושאים המוסכמים מראש.
* חוגים ומסגרות חינוכיות - מסגרת חינוך מוסכמת ודרך לקבל החלטות בנושאים אלה.
* הוצאות הילדים - נגדיר מהן ההוצאות כיום (המשתנות והקבועות, הוצאות מדור ועוד) ומה גובהן, נחזה ככל שניתן מה יהיה גובהן בעתיד וכן באיזה היקף הוצאות יישא כל אחד מהצדדים.
נתייחס למקרה בו אחד מהצדדים לא יסכים בעתיד על הוצאות המוגדרות כמותרות ועוד ועוד...
מניסיוני, חשוב להתעקש ולהעלות נקודות רבות הצופות פני עתיד ככל האפשר. גם אם ההורים בטוחים שלא צריך להסכים על הכול כעת כי יש ביניהם רוח טובה, לצערי הדבר יכול להשתנות בעתיד ולכן, על מנת למנוע חיכוכים אפשריים בעתיד, מומלץ להסכים על הכול. אם כבר, הסכמות אלה יסייעו לשמר את הרוח הטובה.
לסיכום, חשוב מאוד לתת במה לצרכי הילדים ולעתידם בעיניים פקוחות ומפוקחות, ולמען הסר ספק.
לכן מומלץ שבבוא הצדדים לגבש הסכמות הנוגעות לפרידה שלהם, עליהם לבחון באופן מעמיק את כל ההשלכות הנוגעות לילדים, על מנת לעשות כל שבכוחם למזער פגיעה בהם, ככל שניתן.