_edited_pn.png)
"אני קורא את הפוסטים שלך - את מתארת את הגירושים אצלך כאילו הכול כך כך טוב ויפה, ממש עושה חשק להתגרש".
כך אמר לי לפני מספר ימים חבר שפגשתי (ומיד נישק את אשתו היפה על מנת להמחיש שהדברים נאמרו כמובן בהומור), דבריו אמנם נאמרו כהלצה אך עוררו בי מחשבה, שייתכן וקוראיי יחשבו בטעות שגישור הוא קליל וכייפי, כאשר אין רחוק מכך במציאות...
לכן אומר זאת בצורה הברורה שיש, אל תטעו לרגע, גירושין הם עניין כואב ביותר, מכל בחינה אפשרית:
מהבחינה כלכלית, כאשר כל אחד מבני הזוג מבין שמאותן משכורות הם ייאלצו להחזיק שני בתים וכתוצאה מכך גם תהיה ירידה ברמת החיים אליה התרגלו. בנוסף, ישנו בדרך כלל חשש גדול מפני ההתמודדות הכלכלית בעתיד, במיוחד במקרים בהם אחד מבני הזוג לא היה מעורב בניהול הכלכלי של חיי המשפחה, או לא משתכר דיו וכן הלאה.
מהבחינה הרגשית, כאשר לעיתים אחד מהצדדים אינו מעוניין להיפרד ואפילו כששני הצדדים מעוניינים בכך זה עדיין מאוד מאוד כואב. ההסתגלות לסטטוס אחר, של גרוש/ה, כיצד אני תופס את עצמי וכיצד הסביבה רואה אותי, מחשבה על זוגיות עתידית המלווה לעיתים בחששות כבדים, וכמובן איך כל זה משפיע על הילדים. כיצד הילדים המשותפים (כל גיל ואתגריו) מתמודדים עם פרידת הוריהם.
כאשר אני כותבת ומספרת על גישור כדרך אחרת להתגרש, בטוב ובכבוד הדדי, אין בכך משום התעלמות מהכאב ומהקושי. השניים מתקיימים זה לצד זה והמציאות היא תמיד הרבה יותר מורכבת מאשר הכותרת.
חשוב להבין כי לעיתים חדר הגישור מהווה את המקום היחיד שבו בני הזוג מצליחים לתקשר אחד עם השני באותה התקופה. גם תקשורת זו היא לעיתים מאוד טעונה, כאשר כעסים ומשקעים מהעבר עולים, צפים ופוגשים את הפגיעות הקיימת והחששות מפני העתיד.
חדר הגישור מהווה מעין "בועה" שבה הצדדים יכולים לפרוק את חששותיהם, כעסיהם ותסכוליהם ובצורה מכבדת, שרואה את האחר וזה בין השאר הוא תפקידי, לייצר עבורם את הבועה הזאת.
הכול מתוך רצון והבנה כי דרך זו תוביל את הצדדים למציאת הפתרונות המיטביים הן עבורם והן עבור ילדיהם.
אז כמובן שגירושין הם לא "פיקניק", אבל אם בכל זאת יש החלטה להיפרד, גישור יהווה את הדרך הטובה ביותר, הכואבת פחות והמותאמת ספציפית לאותה משפחה, תוך כדי הרגעת החששות וראיית היום שאחריי.
